152 איתן מכטר בחסות המעטה האסתטי . הסובייקט נעשה בעצמו ביטוי לעקרונות הראווה, בעצם הווייתו הנצחית המתקיימת מעבר למונחי זמן ומקום . בעבודה "למען אהבת האל" הגולגולת עוטה על עצמה את זהותה החדשה ומגשימה לכאורה את החזון ההומניסטי של יצירת אדם חדש, אלא שחברת השפע דווקא מצמצמת את רוחו ותוכנו של הסובייקט לכדי היבטיו הראוותניים, והוא נותר דמות רפאים נוצצת נטולת ערך כספי או חומרי . בין העצם החלולה לראווה לא נותר דבר - לא רוח האדם ולא גוף . הניגוד הבולט שבין המוות והחידלון לעטיפת הראווה העוטפת אותם מעידים על ריקנות נוצצת, מעין אסתטיקה מורבידית . ייצוג מסוג זה אינו יכול שלא לעורר מחשבה על קוצר ידה של חברת השפע להתעמת עם גבולות הכוח האנושיים ואפסותו של האדם . חזק ועשיר ככל שיהיה יצטרך האדם להתמודד עם חרדת הקיום ותחושת הננטשות . הראווה עשויה לשמש ביטוי לפער ההולך וגדל בין אמצעי הייצוג והנראות לבין אובדן המשמעות, ואילו הניסיון להתגבר על הפער הזה באמצעות העינוג האסתטי אינו בר-מימוש . ריבוי האמצעים מדלדל את רוח האדם וחותר תחת מורכבותו כיצור ערכי, מוסרי, חושב ויוצר, העוטף את חדלונו בראווה וברהב בכמויות ...
אל הספר