102 איתן מכטר מעשה היצירה ומעמידים את מקומה של התרבות בלא נחת, שאינה מופיעה כנחמה או כאמת מוחלטת אך גם לא כאיום מתמיד . התכנים התרבותיים הם תוכני הנפש, שמרגע שהגיחו לעולם עוברים תהליך של התקשחות, מעין אובייקטיביזציה של הרוח, שניצבת למול הסובייקט הזורם, המשתנה והחיוני . הניגוד הזה הוא נגזרת של הניגוד בין צורה לתוכן שתלווה את אחד הניגודים החמורים בתוך החוויה התרבותית ותשקף את הטרגדיה ביחס שבין הנפש היוצרת לתוצריה שלה . זימל התייחס לשניות שמלווה את המעשה התרבותי והיצירה האמנותית, בין הביטוי הממשי והנוכח של רעיון לבין הממד הרחוק או האין-סופי שלו . התחושה של החלקיות והעדר אחיזה ברעיון מופשט מובילה, בין השאר, לצורך לצמצם את הרעיון באמצעות הצורה או הכלי שהוא הביטוי החזותי שלו, אך בפועל הוא נעשה ביטוי לשניות זו ואף מחריף אותה . כל עבודת אמנות היא ביטוי לפער שבין השלם לחלקיות, בין הנצח לזמניות ובין הרוח לחומר, מעצם הכרזתה על הפער היא יוצרת סוג של נחמה . יסוד החיים מונח ומקופל בעבודת היצירה כשם שהעתיד מצוי בתוך ההווה . הרצון וכוח החיים דוחפים אותו אל הבלתי נודע וממריצים את תנועת החיים קדימה . זי...
אל הספר