368 יפתח בן אהרון שמאפשרת ככזו את הופעת ה'אין' כ'אחר' הטרנסצנדנטי . במישור הקוטבי, הריתמי-התקדמותי, אפשר לראות תנועת התפתחות בשלוש תקופות . משירה בעלת ריתמוס מטרי מובהק בתקופה הראשונה, אל שירה של ריתמוס חופשי, המחפשת להנכיח את הטון הדיבורי, בתקופה המאוחרת . שירת צלאן נעה אל המילה, וחושפת אותה כמעין אמצע בין השורה השירית ( בזיקה לריתמוס המטרי ) לבין המשפט התחבירי ( בזיקה לפיסוק ) . המילה כדיבורו של יחיד מופיעה בשיר דרך בלימה הנוצרת באמצעות פיסוק, או גלישת שורה . הדגשת המילה מהווה עבור צלאן אקט של ייחוד, הנוצר דרך חלל השתיקה של ה'אין' הנפרש מסביבה . ההליכה אל המילה היא בעת ובעונה אחת בלימה של ההתקדמות השירית, ניסיון להוביל את השיר אל מחוץ לזמן, למישור של הבו-זמניות . כך משרת ה'אין' השולל, דרך עצירה ושבירה, את הופעת השיר במרחב הבו-זמניות של ה'אין' כאינסוף . בתווך שבין הקטבים הללו, התמונתי והריתמי - התקדמותי, חי המצלול . מישור זה מבוסס על ההצטלצלות ההדדית של עיצורים ותנועות . צלאן מפתח מערכי מצלול מורכבים המושתתים בעיקר על אליטרציה, אסוננס וחזרה של מילים . צורות אלו של מצלול מובלעות יותר ב...
אל הספר