224 יפתח בן אהרון וְאַתְּ, גַּם אַתְּ - : מֻגְלֶמֶת . כְּמוֹ כָּל דָּבָר לֵילִי . אוֹתוֹ רִפְרוּף, מַשָּׁק סָבִיב : אֲנִי שׁוֹמְעוֹ - בְּלִי לִרְאוֹת ! וְאַתְּ, כְּמוֹ כָּל דָּבָר פָּטוּר מִיּוֹם : מֻגְלֶמֶת ( צלאן, 1983 : 42 ) . ה"את" שבשיר מופיעה כ"מוגלמת", כלומר במצב של טרום צורה, ברגע של היעלמות והתכנסות שבו החדש יכול להיווצר . בטבע מהווה שלב ההתגלמות את המצב שבו הזחל מתמוסס ובתהליך של התמרה כמו מוליד את עצמו מחדש כפרפר . ההתגלמות היא במובן זה מצב "לילי", "פטור מיום", מצב של בין לבין, המתרחש מחוץ לאור היום ומחוץ לאור התודעה . המבנה השירי עצמו מוביל אל מעין תנועת התכנסות : בתים קצרים של שתים או שלוש שורות, והשורות עצמן גם הן קצרות . שלוש שורות, מהקטע השירי המופיע כאן, הן בנות מילה אחת : בבית הראשון המילה "מוגלמת", ובבית השלישי המילים "את" ו"מוגלמת" . הדגשת ה"את" וה"מוגלמת" בשורות נפרדות מדגישה גם את הקשר ביניהן . המוגלמות נקשרת בשיר באופן אימננטי גם דרך המבנה ל"את" . "הטרנסצנדנטיות של הנשי", כותב לוינס, "כמוה כנסיגה אל מקום אחר, וזו התנועה המנוגדת לתנועה של התודעה . [ . . . ] אינני ...
אל הספר