94 יפתח בן אהרון היידגר מצביע כאן למעשה על התרחשות סף, הקשורה לאבדן אחיזה במוכר, ב'נמצא', שדרכה מתגלה, מופיע, ה'אין' . התרחשות סף זו יכולה להתרחש רק דרך האומץ לעמוד בתוך ה- Angst ( שם, 60 ) , ומובילה לשינוי תודעתי מוחלט ; חוויית הסובייקט של 'אני' ו'אתה' הופכת לחוויה של 'מישהו', ומופיע מה שהוא מכנה "הנמצא 15 אך באותה התרחשותהטהור", התנסות אנושית נטולת פרסונליות . של "אין-אונים מוחלט", כפי שמכנה זאת היידגר ( שם, 33 ) , מתגלה ה'אין' לא כשולל או משמיד, אלא כ"מאיין" . היידגר מדבר עליו במושגים ישותיים של פעילות : "האין מאיין" ( "das Nichts nichtet" ) . וכך לא נעלם ומושמד ה'נמצא', אלא שדרך ה'אין' נסוג הוא כ'נמצא' ומגלה עצמו במלוא משמעותו כ"אחר המוחלט של ה'אין'" ( שם, 34 ) . הוא מובל אל הפרספקטיבה המלאה של היותו כ'נמצא' . דרך ה'אין' מתגלה ה'נמצא', רק דרכו מוצא האדם את ה'נמצא' כשלעצמו ( שם, 35 ) . מכיוון שרק דרך ה'אין' יכול האדם להגיע באמת אל ה'נמצאים', ומתוך כך כ'נמצא' גם אל עצמו, אומר היידגר : "להיות אדם פירושו חיים בתוך ה'אין'״ ( שם, 35 ) . ניתן לראות דברים אלו מהדהדים לתוך שירתו של צלאן כשה...
אל הספר