58 יפתח בן אהרון עצמו מעצמו [ . . . ] אם כן השיר, הפונה אל האחר, [ . . . ] מכניס את עצמו לאותו זמן ביניים ; במילותיו של צלאן : "השיר מכריז על קיומו בשולי עצמו" ( שם, 59 ) . רק היפרדות המתחוללת בעצם האניות מאפשרת את אותה טרנסצנדנטיות שבמפגש עם ה'אחר' המוחלט . לפי לוינס "השיר מאפשר לאני להפריד את עצמו מעצמו" כדי להיכנס לאותו מצב של "זמן ביניים" המאפשר לו להתקיים ב'אחר' . המוות הוא הפתח אל ה'אחר', או במלים אחרות, רק דרך היעלמות ניתן לחצות אל העבר האחר של תהום ההוויה, כנגד השלטון של ההוויה והטבע, הסוגר על האדם בזהותו המבנית האחת הקבועה . ותנועה זו בדיוק מאפשרת את המעבר מ"ההיות אל האחר", כשם הפרק של לוינס העוקב אחר ה"מרידיאן" . ותנועת חיפוש זו, שהיא תנועת המרידיאן, מובילה את ה'אני' בחזרה אל עצמו, אבל שוב, כ'אחר' ו'באחר' . לוינס : "כמו הייתה הליכתי אל האחר פגישה עם עצמי, והינטעות באדמה שהפכה למולדת, משוחרר מכל המשא של זהותי . [ . . . ] מולדת או ארץ מובטחת ? " ( שם, 61 ) . ב"מרידיאן" מכוון אותנו צלאן בבירור, כפי שראינו, לכך שרק דרך תהליכי היאלמות, תיתכן הנכחת ה'אחר' בשיר, ומתוך כך שחרורו . במ...
אל הספר