26. כריתת קיבה. קצבים ומנתחים: פרָאו תרז הֶלר

852׀ על הסכ י ן עד היום בתור מלחץ ארעי לכלי דם קטנים, ומגזרי עצם גדולים המכונים עד היום "מגזרי ליסטון" . כמאתיים שנה לאחר מכן, המנתחים המומים למראה צלקותיהם של מנותחים שנותחו בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים . צלקת אלכסונית באורך שלושים, ארבעים או חמישים סנטימטר בבטן העליונה הימנית לא היתה יוצאת דופן בניתוחי כיס מרה שנעשו לפני שנות התשעים של המאה הקודמת . לפעמים נדמה שהמנתחים בני הדור הקודם נזקקו לחיתוכים גדולים די הצורך לתחוב את ראשיהם לתוך חלל הגוף . כמעט בכל ניתוח בטן שגרתי היה מקובל לעשות את החיתוך הגדול ביותר האפשרי לאורך קו האמצע, מקצה עצם החזה ועד עצם החיק . האמירה הגאה "מנתח גדול עושה חתכים גדולים" היתה נפוצה בימים ההם . כיום אנו יודעים שזו שטות מוחלטת, אבל באותה תקופה היו מנתחים רבים שגרסו את ההפך הגמור . מנתחי הדור הצעיר שדגלו בהתערבות פולשנית מזערית היו קצבים בעיניהם, כמו שבעינינו המנתחים הגדולים בעלי החתכים הגדולים הם הקצבים . לכל דור קצבים משלו בחדר הניתוח, אבל בהקשר של דורם הם היו גיבורים . פרָאו תרז הֶלֶר החזיקה מעמד אחרי ניתוח להסרת גידול בפתח היציאה של קיבתה שלושה ...  אל הספר
תכלת הוצאה לאור