1. שלב התהייה והחשש

98 | סימני דרך לשילוב בריא של הילד החולה | יוספה איזנברג שאני זוכרת, אבל מה שכן, בימי ההיערכות המנהלת שלחה לי פתק והיה כתוב שם : "את תקבלי ילדה חולת סרטן לכיתה, והיום תתקיים פגישה עם ההורים שלה, לשם כך תצאי מהישיבה ותצטרפי לפגישה עם ההורים" . אני נורא נבהלתי . במהלך השנים אני מקבלת ילדים שיש להם בעיות מכיתה אחרת, ילד קצת שובב . המנהלת סומכת עלי ומעבירים אלי ילדים שיש להם קושי כזה או אחר . ומזה נורא חששתי . ואמרתי למנהלת, אני מבקשת שזה לא יהיה אצלי . ידעתי שרגשית יהיה לי קשה להתמודד עם זה . היא אמרה לי, עלייך אני סומכת, יש לנו מורה חדשה מקבילה, אין בררה, את חייבת לקבל אותה . לא ידעתי למה לצפות ואיך אני אתמודד עם זה . אני יצאתי מהמפגש הזה בהרגשה מאוד לא טובה . האימא נורא בכתה . הרגשתי שאני הולכת להתמודד עם משהו מאוד בעייתי . ולא בטוח שאני אתמודד עם זה, ואיך הילדים יקבלו את זה… מצד אחד רחמים ובנוסף פחד, חוסר ביטחון . בסוף הפגישה האימא נורא התנצלה על ההתפרצות שלה . באופן דומה מתארת רינה את החשש שלה : לקראת סוף שנה שעברה שהיינו בסוף כיתה א, הכניסו אותה אלינו לבית הספר . לי היו חששות נורא נו...  אל הספר
מכון מופ"ת