32 | נוירופדגוגיה : כשמוח וחינוך נפגשים ׀ אורית אלגאוי - הרשלר רמז ראשון הגיע מאליוט עצמו . כשסיפר לדמסיו את סיפור חייו, שבכל זאת כלל כמה אירועים טרגיים, הבחין דמסיו בכך שאליוט לא הביע כל רגש . נראה היה שאין זה משחק או הפגנת איפוק . כך כתב דמסיו : אליוט לא ניסה להשתלט על רגשותיו . הוא היה נינוח . הוא היה רגוע . הוא גלל את סיפור חייו ללא קושי . לא נראה היה שהוא מנסה להשתיק סערות רגשיות או להרגיע מהומה רגשית פנימית . פשוט לא הייתה סערה כזאת… . בדרך מוזרה, שבמידה מסוימת גם הגנה עליו, הוא לא כאב את כאב סיפורו . בזמן שהקשבתי לו, היה נדמה לי שסבלתי מסיפוריו יותר מאשר אליוט עצמו . למען האמת, הרגשתי שאני סובל יותר רק מעצם המחשבה על סיפור חייו . 2 רמז נוסף הגיע כשאליוט השתתף בניסוי פשוט, שבו מראים לנבדקים תמונות שאמורות לעורר רגש חזק, כמו תמונות של נפגעי אסונות ותאונות דרכים, ובודקים את התגובה הרגשית לתמונות באמצעים שונים . לאליוט, כך התברר, לא הייתה שום תגובה רגשית . אליוט בעצמו סיפר לדמסיו, קצת בתדהמה, שהתמונות הללו, שבעבר בוודאי היו מעוררות אצלו רגש רב, כבר לא השפיעו עליו . גם כשידע שהתוכן ש...
אל הספר