בפרויקט זה כסיפור הצלחה, היא כי זו הפעם הראשונה שמשרד התחבורה ותוכנית אב לתחבורה בירושלים, הבינו שזו לא עוד תחנת אוטובוס שיש לייצר ולמקם, אלא רציף שלם שיש לחשוב עליו בראייה כוללת ולקחת את הנוסע כגורם משפיע ומשמעותי במרחב . זה לא היה פשוט, זה הצריך פגישות רבות עם מגוון גורמים, אך לבסוף המאמץ השתלם . הסככות גדלו והפכו ל - 8 מטר ולמרחב שיש בו מקום ייעודי לכיסא גלגלים, שלט חכם שמציג מתי האוטובוס יגיע והכנה לתשתיות נוספות דוגמת מערכת כרטוס . הכל תוכנן בראייה רחבה וארוכת טווח . מאז הוקמו המון רציפי אוטובוס בחשיבה דומה : פרויקט המטרונית בחיפה, הגל הירוק באשדוד וגם מספר פרויקטים בגוש דן . כולם מתבססים על רציף ולא על סככה מינימלית כשלעצמה . ההשראה הייתה ממערכות הסעת המונים מרחבי העולם, וכך גם אנחנו הצלחנו להכניס את זה לארץ . לפני זה, זה פשוט לא היה . בהתייחס ללוקאליות האקלימית ובחירת החומרים ברציפים, אני חושב שהיו שיקולים מקומיים משמעותיים . גם ברגולציה יש שיקולים ייחודיים כמו למשל יועץ ביטחון שדאג שיהיה ניתן לראות את גג התחנה כדי שחס וחלילה לא יניחו מטען על הגג . אני לא חושב שזהו שיקול באף מקו...
אל הספר