רימון חייט [ 139 ] נמצאות ברמת חוק עבור כלל הבנקים, לבין נוהל פנימי של בנק מסוים . לפקידי הבנק נוח להגיד על כל מגבלה שהיא בעקבות הנחיות של בנק ישראל ולא נוהל פנימי . באמצעות העברת האחריות על מגבלה מסוימת, נמנע הפקיד מוויכוח עם הלקוח, וגורם ללקוח לא לבצע בדיקה בבנק אחר לגבי האפשרות לקבל את ההלוואה ללא מגבלה מסוימת זו . לדוגמה, נניח שלקוח רוצה לקחת הלוואה של % 100 קל"צ ( מבלי להתייחס להיגיון של הלוואה זו ) . בבנק א', קיימת הנחיה פנימית שלא לתת הלוואות כאלו, ובבנק ב' לא קיימת הנחיה דומה . לקוח אשר יגיע לבנק א' וישמע שבנק ישראל אוסר הלוואות כאלו, עלול להתייאש ולהישאר בבנק א', בעוד אילו היה מכיר את הנחיות בנק ישראל, היה יודע שאין הנחיה כזו ולכן עובר לבנק ב' . בנוסף, חשוב לזכור שהפקידים הם בני אדם . הם מקבלים בכל שבוע מיילים עם הנחיות ונהלים חדשים ולא תמיד הם זוכרים האם ההנחיה היא של בנק ישראל או הנחיה פנימית . דוגמה נוספת, ישנה מגבלה על אחוז החזרי המשכנתה של הלווה מסך הכנסתו הפנויה . בנק ישראל אוסר על הבנקים לאשר הלוואות בהן הלווה ישלם למשכנתה יותר ממחצית הכנסתו הפנויה . הכנסה פנויה מוגדרת ...
אל הספר