ענייני רפואות - 367 - עליו . דחו התלמידים ראיה זו בטענה שחכמים קדמונים שאמרו "חושש בשיניו" כללו בהגדרה זו גם כאב עז בשיניו שאסור לגרגר פיו בחומץ ביום השבת . הביאו התלמידים ראיה מחכם אחר, רבי יוחנן שמו, ששיניים נידונות כאיבר פנימי שמותר לחלל שבת עבורו . רבי יוחנן חלה במחלת הצפדינה ( מחלה הגורמת לדימום בחניכיים ונשירת שיניים הנובעת ממחסור בוויטמין C ) והלך לנוכרייה הידועה כרופאה . היא נתנה לו מרשם תרופתי שהכינה בעצמה . שאל אותה רבי יוחנן כיצד היא מכינה את התרופה, כדי שיוכל לעשותה לבד ביום השבת אם הכאבים ימשיכו . אמרה לו הרופאה הנוכרייה שהיא מוכנה לגלות לו את סוד תרופתה בתנאי שלא יגלה לאף אחד ושיישבע על כך . נשבע רבי יוחנן ואמר : "לאלוהי ישראל שלא אגלה" . גילתה הנוכרייה לרבי יוחנן את המרשם התרופתי למחלת החניכיים המדממות . למחרת, ביום השבת, כשדרש רבי יוחנן בפני קהל המתפללים, גילה את המרשם הסודי לכולם . שאלו התלמידים : כיצד גילה ? הרי הוא נשבע . תשובה : נוסח שבועתו היה כך : "לאלוהי ישראל שלא אגלה", משמע, לאלוהי ישראל הוא לא יגלה אך לעם ישראל כן יגלה, לכן אין זו הפרת שבועה . המשיכו התלמידים ...
אל הספר