חז"ל בראי אחר | ירון ידען - 246 - כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר : בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ ( שמות כא, 33 - 34 ) . החכמים הקדמונים עשו הבחנה באומדן עומק בור היכול להמית שור לבין אומדן עומק בור שיכול להזיק בלבד . עומק הבור שייחשב כמכשול הראוי להמית שור בערך מטר אחד ומעלה, ובלשונם "עשרה טפחים" ויותר . ואילו בור שעומקו פחות מעשרה טפחים יכול להזיק לשור שנפל אך לא להמיתו . התלמידים נחלקו בסיבה שחייבה התורה את חופר הבור בנזק שגרם . לדעת אחד התלמידים, רב שמו, חופר הבור משלם דמי ערך השור המת בגלל שהבל הבור הרגו ולא מחמת חבטה בקרקע, כי לדעתו נזק שהקרקע הזיקה והמיתה את השור אין לחופר הבור לשלם, משום שהקרקע אינה שלו . לדעת תלמיד אחר, שמואל שמו, יש לחייב את חופר הבור גם מחמת נזק שנגרם מחבטת הקרקע . ויש ביניהם הבדל בהכרעה משפטית, כשאדם הגביה תל או עשה מדרגה בגובה מטר והשור נפל ומת — לדעת האומר שחיוב הנזק מחמת ההבל בנפילה מגובה מדרגה או תל אין הבל, לכן פטור מתשלומי הנזק, לדעתו הבל הגורם לנזק קיים במקום סגור ...
אל הספר