נישואים, לידות וטומאה - 229 - מנסים התלמידים להסביר את טעמם של שני החכמים דלעיל : החכם שמטהר את הנוגע בעובר מת למד זאת מקל וחומר : כשם שאם היו שוחטים את הבהמה המעוברת, השחיטה חלה גם על העובר ( העובר לאחר שיצא מאמו השחוטה מותר באכילה ללא שחיטה, והוא נקרא בהלכה "בן פקועה" ) . קל וחומר שכשם שהאם טהורה יהיה עוברה טהור . וכשהעובר נמצא ברחם בהמה טמאה, אף שהטעם דלעיל אינו מתאים, הוא נלמד בהיקש ( אחת המידות שהתורה נדרשת בהם ) . וטעמו של החכם השני, המבחין בין עובר ברחם בהמה טהורה בְּכָל לרחם בהמה טמאה - כתוב בתורה : "וְכֹל הוֹלֵךְ עַל כַּפָּיו טְמֵאִים הֵם לָכֶם כָּל הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם הַחַיָּה הַהֹלֶכֶת עַל אַרְבַּע משתמע חיות יִטְמָא" ( ויקרא יא, 27 ) . מהמילים " עַל כַּפָּיו" שאינן מפריסות פרסה אלא הולכות על כפיהן, כלומר טמאות . שאלו התלמידים, אם כך, שהדבר תלוי בפרסות החיה, מה הדין אם נמצא עובר שאין פרסותיו סדוקות ברחם הפרה ? גם במקרה זה צריך להיות טהור, משום שהקפיד הכתוב באומרו : "הַהֹלֶכֶת דווקא בחיה שאין פרסותיה סדוקות שלה ארבע עַל אַרְבַּע" רגליים, אך בהמה שלה פרסות סדוקות שמונה רגלי...
אל הספר