הסקייפ״ נכנסת לביתה, לאינטימיות שלה ושל בן זוגה, לתחושות שלה עם גופה כשהיא חושפת את הבטן ההולכת וגדלה . דלית מבקשת שמרתה תקבל חוות דעת שנייה מהרופא בארץ לגבי תוצאות הבדיקות . אף שלא נעזרה במרתה כלל בעת ההיריון הראשון, פתאום מסתבר שיש מילים ומשפטים שלמים מדברי הרופא שלה באוסטרליה שהיא אינה מבינה . היא לא כל כך סומכת על בן זוגה, שלא ממש נמצא בעניין . היא מפחדת לסמוך על מה שכתוב באינטרנט ובספרים שהשיגה מהחברות שלה, אולי היא מפספסת משהו חשוב . מרתה ממשיכה בטיפול כדי "שלא לעשות שגיאות הפעם" : הנה היא כבר כואבת את הזמן שילך לאיבוד עוד לפני שהתינוקת נולדה . יש לה כל כך הרבה מה להגיד, להסביר ולהדריך את דלית, אבל היא נזהרת לא "לבלוע" אותה שוב, לכבד את מה שנפער ביניהן . ככל שההיריון מתקדם, דלית "שוכחת" איך זה היה קודם לכן, מנסה לשער איך זה יהיה אחר כך . יש לה ביטחון יחסי שהיא כבר תסתדר, מה גם שהיא לא לבד . אבל ישנם קולות שלא מופיעים, ישנן בקשות שאינן נאמרות, על אף הבדידות והחרדה שתוקפות אותה מדי פעם . היא מתעלמת בכוונה ממה שמכאיב, אין לה מקום לזה : כמו בהיריון הראשון, גם הפעם היא אינה מזמינה את ...
אל הספר