לסמויים ביחס למציאות הממשית ? איך אנחנו נפרדים מהעצמים האלה ? מה קורה כשעצמים אלה מלווים אותנו שלא דרך התיווך ההורי למשל כל העצמים של העולם הווירטואלי על האפליקציות שדור ההורים אינו יכול להגיע אליהן ? או מה קורה כשדווקא התיווך ההורי חוסם בפנינו את ההנאה, את השימוש או את תחושת הבעלות עליהם ? היחס האנושי שאנו משליכים על העצמים שמסביבנו הוא יחס של הכלה כלפינו, של מעטפת העוטפת אותנו, של אמצעי עזר המקלים עלינו, בהנחה שכל אלה אינם נפגמים או עלולים לפגוע בנו . לפיכך, במצבי טראומה נוכחותו של הרובד הממשי הטריוויאלי והשקוף משתנה לפתע בעינינו והופכת לאמצעי מרכזי של איחוי וחיבור של מה שהתנפץ ונשבר לרסיסים . פעמים רבות מצליחים הניצולים לשקם דווקא את העצמים ואת האירועים הקשורים ברובד הממשי, אבל לא את רובדי המציאות האחרים — פגיעות הגוף, הנפש, אובדני המשפחה או דורות אבודים של החברה כולה . השימוש שאנו עושים בעצמים ובאמצעים של המציאות הפיזית מוכתב על פי רוב על ידי גבולותיו של עיקרון המציאות . אמנם הרובד המנטלי יכול להתעלם מגבולות אלה, אולם פיצול בין הרגשות לחומר, בין מקטע של המציאות לקונטקסט המלא של מקט...
אל הספר