אבנר : הבית שלנו לא נעים . הוא כל הזמן מלוכלך, עמוס כל כך ומגובב בדברים על דברים, אי אפשר למצוא שום דבר . גם הילדים אומרים שלא נעים בבית הזה . דבי : אם כל כך מפריע לך, למה אתה לא מנקה ? אבנר : מתי בדיוק אני אמור לנקות ? אחרי תשע בערב, כשאני חוזר מהעבודה ? דבי : ומה אני עושה עד תשע, לדעתך ? קופצת על חבל ? אני נמצאת משש בבוקר על הרגליים . ואתה — קם לך בכיף בשמונה, מתרחץ, הולך לחדר כושר . מה יקרה אם תקום יחד אתנו, ולפני שאתה יוצא, תנקה ותסדר קצת בבית ? אבנר : אני משתגע ממך, איך זה לא מפריע לך ? למה אני זה שצריך להעיר כל הזמן ? שפת הפעולה היום - יומית תופסת מקום נרחב מדי, ומבטאת דרך התקה, חסימה או מבוי סתום ביחסים שאי אפשר לבטאם אלא באמצעות משימות היום - יום . השיח הבין - אישי, בבית ובטיפול, נעשה למצומצם ומתמלא באין - סוף פרטים מייגעים, משמימים, הכופים על המטפל הקשבה לפעולות, כגון איך נסענו מפה לשם, איך אכלנו, איך עשינו קניות, איך השכבנו את הילד לישון, איך היא נעלמה לחברות שלה ואני הכנתי הכול — כשהתיאורים מלווים בכעס, בטרוניה ובמרירות . ההשטחה או "החִפצון הרגשי", בחיים וגם בטיפול, מקשים על...
אל הספר