לעתים תחושת השייכות הגופנית היא בבחינת נעלם . זאת במקרים . 2 שבהם זהותו של אחד ההורים ( או יותר ) אינה ידועה, כמו בתרומת זרע, תרומת ביצית או אימוץ . נתייחס כאן בעיקר לתופעה הראשונה מבין השתיים . השאלה שלו הייתה ישירה : איך אפשר להרגיש שייך ממש, בהתחשב בשברים הקודמים של הזוגיות וההורות ? יואב, בתחילת שנות ה - 40 שלו, מנסה לבנות את ביתו מחדש . הוא אוהב את אשתו השנייה, אלמה, והם מנסים להכניס את הילד שלה ואת שתי בנותיו המתבגרות למרחב שנבנה ביניהם בהססנות ובאטיות . אף שהוא הצטרף לאשתו ולילד שלה ( שהיה בן שמונה ) , הוא לא תיאר לעצמו כמה קשה יהיה לו ליצור לעצמו מקום משלו, מקום של בן זוג ושל הורה חורג . הוא מספר על העצבנות ועל חוסר השקט הגופני שעדיין הוא מרגיש לקראת סופי השבוע, החופשים והחגים, אף שעברו כבר שנתיים מאז עברו לגור יחד . - תארי לך, אפילו כשאני צריך לעבור מחדר השינה לחדר המגורים, המעברים האלו הפכו להיות קשים ומעייפים עד שהעדפתי להמציא לעצמי "משימות" מחוץ לבית — לשטוף את האוטו, לקנות משהו, לקבוע פגישה עם חבר — כדי שלא ארגיש את הזרות הזו בבית שלי . יואב מסביר את הזרות הזו בגלל הצמידות...
אל הספר