שירה לא מוותרת : מה קרה ? לא הסכמתי אתך ? אסור לי להיות במקום אחר ממך ? מה, אי אפשר לדבר ? המטפלת חושבת : כיצד הדחייה של שירה מבטלת את החיזוק החיובי של דוד, אלה הם חומרי הלא - ידוע שמעמיסים על הקשר השברירי בלאו הכי ביניהם שוב ושוב . אולי הגיע הזמן לנסות לתת לזה מילים ולעבד את זה . מטפלת : את מרגישה את ההרחקה שהוא מדבר עליה ? שירה ( מתרככת ) : אני מנסה, אני משתדלת . אבל קשה לי להירגע ממנו כל כך מהר . אני עניתי לו ככה כי עוד כעסתי עליו ממה שקרה במפגש עם החברים — נשארתי עם המון בושה . המטפלת חשה רגע של חיבור וקרבה לשירה, שהתחלפו מיד בריחוק מחודש ובתוקפנות . שירה נכנסה לרגע למרחב ביניים ומיד נסוגה לקונפליקט . ברגע הבא דוד כמו נותן מילים חריפות יותר למה שהרגישה המטפלת . דוד : בשבילי זה כמו סטירת לחי . את שומטת אותי, ואז אני באותו רגע לא רוצה לראות אותך . לא רוצה לחיות אתך . את רק רואה דברים שליליים . מרירה כזאת . המטפלת מזהה שדוד מגיע לחומר מרכזי של הלא - ידוע המשפחתי שעלה בפגישות הנפרדות . היא מעריכה שדוד יוכל לדבר על הדברים בלי לתקוף את שירה באכזריות . מטפלת : בוא ננסה לראות למה לשירה קשה...
אל הספר