המטפלת שמה לב שתחושותיה נעות בין שמחה על שמרתה זכתה לקשר טוב כל כך לבין כעס שהיא עדיין מתקשה להסביר לעצמה . משום מה היא נזכרת במריבה האחרונה עם בן זוגה, כשהטיחה בו שהוא לוקח את הוויתורים שלה כמובנים מאליהם . הכעס שעולה בה והזיכרון האישי הבא בעקבותיו עוזרים למטפלת להבין כי הוויתור של גדעון עבור התאמתו למרתה מבטא רגשות של אהבה, של קבלה ושל הזדהות ביניהם . אולם בתוך המארג הזה של דיסוננס ושל התאמה ששלובים זה בזה, השיח הגלוי מתייחס בעיקר להתאמה בין שניים, ואילו חוסר ההתאמה, ובאופן ספציפי הצרכים של גדעון, נהפכים לחומר של הלא - ידוע . זהו מעין איסור מוסכם בין שני ההורים שאינו נאמר בגלוי במצבי קונפליקט ואי - התאמה טבעיים . נוסף על כך מרתה אינה תוהה כיצד הילדים מפנימים את המצבים האלה . היא בטוחה שהילדים חושבים שזו דוגמה להרמוניה נפלאה . לפני המטפלת נפתחת השאלה : מה כל ילד הפנים מהזוגיות במשפחה הזו ? האם גם הילדים תרגמו את מה שראו בין הוריהם כיחסים אידיאליים ? האם הכעס שעלה בה לנוכח תיאור הזוגיות מייצג משהו ממה שחש גדעון או ממה שחשה דלית ( או אחיה ) בעומדם מול הצרכים והרצונות של מרתה ? היא מתחיל...
אל הספר