האיום ובאמת ייפרדו ? רק אני דאגתי לחיים שלנו כשהרגשתי שהאדמה רועדת תחתינו . חשבתי שאצטרך לצאת לעבוד אחרי הלימודים, כי מי יחזיק את אימא ? מה יקרה לאלינור, שממשיכה לחיות כאילו שאנחנו משפחה נחמדה ורגילה ? העולם שלי כבר לא היה חשוב . לכן הרבה מהתקופה הזו נמחק לי לגמרי, כאילו שמישהו אסר עליי להפקיר לרגע את המשמר המשפחתי . אולי גם פחדתי לנוח ולהתרווח מדי פעם מהמתח ומהעומס . השאירו אותי במין אוטומט כזה של חוסר אמון, של חולשה . אני מסוגל להזיז הרים וגבעות בחוץ, בעבודה שלי, בשביל הילדים שלי, אבל כשזה מגיע למשפחה הזאת אין לי כוחות, אני מתרוקן ממחשבות . אני לא מבין גם היום, איך אף אחד לא בא להחליף אותי במשמרת של המשפחה, איך שכחו אותי ? איך אני שכחתי את עצמי ? איך זה שלא מרדתי, למה לא ברחתי כמו נתי, על איזה בית נשארתי לשמור ? לפעמים, גם במשפחה שלי, עם אשתי והילדים, דברים מתרוקנים לי, אני מרגיש את המועקה, את הדממה בפנים ואת הקהות, זה דומה לניתוק שבחלום, כאילו יש איזה מסך שלא נותן לי להסיר אותו . הכאב של "דמויות השוליים" במשפחות רבות הופך ללא - מתוּקף וללא מוכר ( unrecognized ) . בדוגמה שלעיל מה שיד...
אל הספר