24 שלנו, הבחירות שלנו, הקשרים שלנו עם האנשים בחיינו, התרומה שלנו לעולם, כל אלה חשובים פי כמה מהמראה שלנו . ידעתי את כל זה, ועדיין, כשזה הגיע לדיאטה ולהיקף המותניים שלי, אני בעצמי הפכתי להכי שטחית בעולם ! המחשבות מה לאכול, כמה לאכול, אוי למה לעזאזל אכלתי את מה שהרגע אכלתי, הביקורת העצמית ותחושת הכישלון שנובעות מכל ביס מיותר, התהיות אם השמנתי או רזיתי, כל אלו לא הרפו ממני ונדמה היה שהן משתלטות על מוחי "בניגוד לרצוני" . כל בוקר נפתח בטקס שתיארתי בפתיחת הספר, טקס הסגידה לאלוהי המשקל . טקס הנחת המִנחה היומית לעריץ השולט בגאון במשטר הרזון . הטקס שנתן את הטון למצב רוחי להמשך היום . גם הנשים שראיינתי תיארו בבירור את העובדה שמדובר בעיסוק שאינו מרפה, אינו נותן מנוח או שקט לראש ולנפש . גלית, אדריכלית בת שלושים ושלוש, נשואה ואם לשלוש בנות, מתארת את העיסוק שלה באוכל מאז היותה נערה : זה תופס לי המון אנרגיות היום . גם אם עליתי על המשקל ושמחתי בו, אז זה מוביל למחשבות כמו "יאללה, תדפקי אוכל, מגיע לך . " וגם אם עליתי על המשקל בבוקר וראיתי שאני לא בטוב, אז "איך הגעת לפה . . . אני לא מאמינה . אז תאכלי כבר...
אל הספר