] 83 [ בקיבוץ, דור הביניים בין המייסדים לילדיהם . כמי שהתחנך בחברת הילדים והתקבל לחברות בבחרותו, הוא היה מעין בבואה להתפתחות של הקיבוץ . בניגוד לאנשי הסולל, בני גילו, שנבחנו בשבע עיניים ורבים ייחלו לכישלונם, שלומקו היה בפוזיציה הפוכה : הצלחתו היא הצלחת בית אלפא, הוכחה ליכולת לעצב ולבנות אדם חדש שממשיך בדרך שהתוו הראשונים . דמותו של שלומקו הייתה אהודה בקיבוץ . משימה לא קלה במיוחד במקום שפרגון וקבלה לא היו סימן ההיכר שלו . הוא מצדו ביקש להתרחק מהכיתתיות המפלגתית ולשמור על ניטרליות . לכן כשהודיע שהוא רוצה לעזוב את הקיבוץ, בתחילת 1936 , אחזה בחברים הוותיקים תדהמה . על פניו לא הייתה סיבה להתרגש יתר על המידה מעזיבת חבר, אהוד ככל שיהיה . היו כאלה כל הזמן, לאורך כל השנים . הרבה עזבו, הרבה הגיעו, הרבה התנדנדו בין הבית לחוץ . לכל היותר הייתה לכך השפעה ברמה האישית על מי שנשארו, או אפילו חברתית ומשקית, אבל מעולם לא נתפשה עזיבה של חבר בודד כמשהו שיש לתת עליו את הדעת מטעם הקיבוץ . הפעם זה היה שונה . גם כי המצב בקיבוץ התקרב לרתיחה, וכל תזוזה קטנה הורגשה כרעידה . וגם, בגלל סיבת העזיבה . שלומקו נימק את...
אל הספר