מו והה 252 קשה לסכם במילים אדם מרגש כל כך, מדויק כל כך, מעמיק כל כך, כמו דפני . דפני אסף, בת קיבוץ מעגן מיכאל, דפני, אשתו של ירון, ואימא של עמרי ודורון . סבתא ליאיר . דודה נפלאה וחמה לארבעת הילדים שלי . דפני אסף, סופרת . דפני אסף, חברת הנהלה בעמותת "בשביל החיים" . דפני אסף, חברתי הטובה כל כך . דפני, האישה האמיצה ביותר שפגשתי מימיי, שנלחמה כל יום מחדש להציל עוד נער מהתאבדות, כאילו זו משימת חייה . על איזו דפני לכתוב מתוך כל אלו . על מי לספר ? את דפני פגשתי לראשונה מייד בתום הרצאה שלי בכנס באוניברסיטת חיפה, שעסקה בהלך הרוח של האדם האובדני . כשאני כותב "מייד בתום" אני מבקש לבטא את תחושת הדחיפות שהייתה שם, את הרצון שלה לדעת, שלא ידע מנוח . לא ידעתי מי היא כשניגשה אליי, אולם רגעים לאחר השיחה הבנתי שנקשרו דרכינו לדרך ארוכה ומשותפת . בשיחת הטלפון בימים שאחרי כן כבר רקמנו תוכניות גרנדיוזיות לעבודה משותפת ביחס למניעת אובדנות . חלק מהתוכניות ביצענו, חלקן עוד מחכות להתבצע . כמה שנים אחרי המפגש הראשון מצאתי במקרה ריאיון עם דפני בעיתון "מעריב", ובו היא מזכירה את פגישתנו : “מאחר שזה נושא שלא מדברים ע...
אל הספר