122 במכון אדלר ושהערכתי את תבונתו החינוכית, וביקשתי את עזרתו . הוא הזמין אותי לפגישה וקיבל אותי בחום, מה שאִפשר לי להירגע ולשטוח באוזניו את הדילמה שלי, על כל הכאב שבה . אחי לא היה צריך לשמוע הרבה . הוא מיד נקט עמדה ואמר : "תפסיקי, אל תקריבי את היחסים שלכן למען בית ספר או כל תפקוד אחר . אין דבר יותר חשוב לאנג'י כרגע מהיחסים איתך, מהבית הבטוח שיש לה . זה לא חוסר תפקוד, זו תקופה שבה היא בונה את הביטחון שלה, מוצאת את עצמה . ההתמודדות עם החוץ מפריעה לה בזה, וקשה לה מדי . " והוסיף : "תחשבי על זה כעל שנת שבתון : שהיא לוקחת שבתון מהחינוך הפורמלי . היא תחזור לזה מאוחר יותר, כשיהיה לה יותר קל ומתאים, אין בכך שום רע . כל רגע טוב שיש לכן יחד בבית הוא החיזוק וההכנה הכי טובים לעתיד של אנג'י . " האמנתי לו בתוך תוכי, הוא נתן לי לגיטימציה . הקונפליקטים לא פסקו, אבל סדר העדיפויות שלי השתנה . השארתי בידי אנג'י את ההחלטה על התפקוד שלה, זרמתי איתה . בסופו של דבר התברר, כאמור, שהלימודים היו חשובים לאנג'י, והיא כמעט השלימה את בחינות הבגרות בעזרת קורסים ושיעורים פרטיים שלקחה, ולמידה אינטנסיבית מאוד . היא עשתה...
אל הספר