85 הספר, הסתגרה בחדרה, מיעטה לדבר, הביעה דאגה לנוכח יום הולדתה המתקרב . היא חיכתה בציפייה נואשת למתנות, כאילו היה בהן כדי להציל אותה מעולמה הסבוך . גם אני חיכיתי ליום שבו אפתיע אותה בים של מתנות ואראה את פניה הנרגשות . היו שם מכנסיים וסוודר, טריינינג וכפפות קצוצות, וגם תכשיטים וקלטת לטייפ, סדין חשמלי וכרטיס ברכה, בצירוף הזמנה לחופשת חנוכה באילת . שמרתי את השלל העטוף בנייר עטיפה בתא המטען של האוטו . ערב המאורע הגנבתי אותו לסלון וניתן האות לתחילת החגיגות . אנג'י הייתה אפופה התרגשות מתוחה . עינה קלטה קודם כול את הסדין החשמלי, והיא צעקה : "סדין ליומולדת ? ! " עוד לפני שהספקתי להגיב, היא קרעה את העטיפה של הטריינינג ופניה החלו להתכרכם . "איזה צבע מגעיל ! זה טריינינג למפגרים . ״ חשתי שהקרקע נשמטת מתחת לרגליי . חיכיתי שתפתח את קופסת החליפה, אבל גם היא הייתה מכוערת בעיניה . אנג'י נתנה דרור לכאב ובכתה בכי של זעם : "איזה מתנות ? ! ואני כל כך חיכיתי לזה ! שום דבר לא יפה חוץ מהכפפות . . . " היא זרקה גם אותן, רצה לחדרה ונעלה את הדלת ביבבות . עמדתי המומה בין ההריסות, לא יודעת אם לבכות או לצרוח . יצאת...
אל הספר