65 תהיה קשה, אבל אין ספק שהיא תסתגל ותתקבל, כי היא כל כך יפה וחכמה ובעלת תושייה . האמנתי בדבריי, ולא היה לי קשה להבטיח . עם זאת הוספתי, שאם היא לא תסתדר, תוכל לחזור להדסים . לאנג'י היו שאיפות חברתיות . בכל מקום רצתה להיות פופולרית, להיות במרכז . לא שפטתי אותה, אבל לפעמים כאב לי לראות את המאבק שלה על הדימוי . כשפגשה חברות מהסביבה והרגישה שאין להן מעמד בכיתה, הייתה מסתייגת מהן . כשנשארה בבית בל"ג בעומר, ביקשה שאומר לכל מי שיטלפן שהיא איננה, שלא יֵדעו שהיא יושבת בבית בל"ג בעומר . שוב היא "עבדה" כל הזמן, לא נחה, ואני כל כך רציתי שתשמוט קצת את הכתפיים, תנוח, תיתן לחִיוּת הספונטנית הנפלאה שלה לצאת . אבל היא לא יכלה לעשות זאת באותה תקופה, הייתה כל- כולה מגויסת לקראת המעבר הגדול . גם אני הייתי מגויסת . דאגתי לה, עודדתי אותה והשתדלתי להתאפק כשעצבנה אותי . ניסיתי לרפד לה את הדרך החדשה, אבל בעיקר התאמצתי להפיג את המתח שנוצר בנוכחות אנשים אחרים . כשאירחתי חברים או בני משפחה, אנג'י הייתה נעשית מתוחה, מסתגרת בתוך עצמה ומפגינה שקט עוין וטעון האשמה כלפיי . ניסיתי לווסת את העניינים, לדאוג שהיא לא תרגיש...
אל הספר