44 בבית אנג'י הדגימה בפני חברה את האוברול החדש שקיבלה מאבי ליום ההולדת . הוא היה קצת קטן עליה, וביקשתי לראות אם ניתן להרחיב אותו, אבל היא התנגדה, התפרצה בזעם, צעקה לעברי שבטח אקלקל אותו וטרקה את דלת חדרה . צעקתי עליה בחזרה וחזרתי לענייניי . כעבור שעה היא יצאה מהחדר, עברה על פניי בחיוך ונשארה מתוקה כל הערב . הקונפליקטים וההתפייסויות היו לשגרה, אבל לאט לאט הופיעו גם רגשות אחרים . באחד מימי שישי ירוני, בן אחותי, ביקש שאנג'י תבוא לישון אצלו, כי הוריו יצאו והוא פוחד להיות לבד . אנג'י לא רצתה, אבל הרגישה מחויבת, כי הוא בא לישון אצלה כשאני יצאתי . היא הלכה, ואני ישבתי לצפות בסרט . כשכותרות הסיום עלו, אנג'י התקשרה והתחננה שאבוא מהר, כי ירוני נרדם והיא שומעת קולות . לא הייתי רגילה לשמוע בקולה פחד, תחינה והזדקקות . כשהגעתי היא הרגישה הקלה עצומה ודיברה בפתיחות על הפחדים שלה . שעה ארוכה עוד פטפטנו על חברים ואהבות וגם על השיער שלה, וכמה שהייתה רוצה שיער חלק . "אין לי ביטחון," אמרה . "זה יבוא," הבטחתי . הפגיעוּת שלה בלטה בעיקר כשהיו ילדים אחרים בסביבה . באחת השבתות חברה מהכיתה באה לבקר את אנג'י, וזה...
אל הספר