לכפר מגיעות ויאן, אם צעירה ונאה, ואנוק, בִּתה בת השש, לבושות בשכמיות אדומות, ופותחות חנות שוקולד בזמן תענית הפסחא . ידוע שהן נודדות ממקום למקום ושהאם מפיצה את סגולותיו של הקקאו . אל החנות נכנסות דמויות שונות מהכפר, ובאמצעות צלחת שהיא מבקשת מהלקוח לסובב, ויאן יודעת לקרוא את הסודות שלו ולהתאים בצורה מדויקת את סוג השוקולד שירפא את הכאב שלו . אנוק מספרת שהיא לא עוברת לבד ממקום למקום, אלא בחברת פנטו, קנגורו פצוע מלחמה בלתי נראה, שאינו יכול לנתר . הצופים נחשפים לפער : כששואלים את האם באשר לבִתה ולנדודים, האם משיבה שבִּתה נהנית מהם ושהיא זוכה להכיר כך מקומות חדשים . אולם מנגד, אנו רואים ילדה שמתקשה למצוא את עצמה בחברת הילדים האחרים ומספרת שהם מציקים לה . במילים אחרות, דרך הכאב של פנטו מבטאת הבת את הסבל שלה מן הנדודים : היא רוצה לקבוע את מקומן בכפר ומבקשת לעצמה חיים נורמליים . באי-אלו סצנות בסרט מבטאת אנוק את רצונה לבחור בחיים של יציבות . לדוגמה, היא מבקשת מאִמהּשתנעל נעליים פחות בולטות, נעליים כמו של נשות הכפר, במקום את נעליה האדומות . אנו מבינים שהבת מרגישה שאין לה מרחב לגדול בו, שכן הקשר הי...
אל הספר