האם וגם לא שלה . דרך הקשבה עדינה מאוד לילד מנסים ההורים להסיק מתוך הבכי של התינוק האם הוא רעב, או רוצה לישון . לרוב הם מחליטים בשבילו - "הוא רעב עכשיו", "הוא עייף וצריך לישון" . נשאלת השאלה : האם יש להורים ברֵרה אחרת מלבד לפרש את הקריאה של התינוק מתוך עולמם ? האם יש ברֵרה מלבד להחליט בשבילו מה הוא רוצה ומה קורה לו ? בשנה הראשונה לחייו זקוק התינוק להתמסרות טוטלית, להתחברות רגשית עמוקה, להחזקה רחבה ומקיפה מאוד . משם מתחיל תהליך של התחברות להוריו והיפרדות מהם, שנמשך כל החיים . שניים שהם אחד לרגע, שבים להיות שניים . מאחדות של ההורה עם הילד לנפרדוּת, שוב לאחדות ושוב לנפרדוּת . כאן טמון הזרע של הקושי האנושי ליצור גבולות ברורים בין ההורה לילד . הבלבול בין ההורה לילדו נובע מכך שההורה מחויב מתוקף תפקידו לקבל החלטות עבור ילדו, וכך עוד יותר מתחזקת התחושה שהילד הוא שלו, כלומר שייך לו . חלק מכובד מתחושת האחריות הכרוכה בהורות נובע מכך שעל ההורה להחליט עבור אדם אחר מה טוב לו . האחריות הזאת מקפלת בתוכה סוג של תחושת שליטה על אדם אחר, הילד, ולעתים הכְתבה ואף כפייה של מה שההורה רוצה . עמדה הורית זו מפילה...
אל הספר