מאִמהּונהגה מעת לעת להגיע עם אביה, אבל לא דרשה שייכנס . היא ידעה שגם הוריה מגיעים אליי מדי פעם, וביטאה את הסכמתה לכך . ההורים מצדם באו ביחד, אבל גם שמחו על האפשרות לעבוד בנפרד . מכיוון שהם היו פתוחים זה לזה, וששררו ביניהם אהבה וקבלה, הם אִפשרו לי להאמין שגם במקרים אחרים, שבהם מעורבים איבה, רתיעה, ניכור וזרות, אף שזה מורכב יותר, אני כמטפלת יכולה לעזור לפתח את הפונקציה ההורית כדי שההורים יוכלו להיטיב עם ילדיהם ולהסכים לגדול בעצמם מהמקום הילדי שלהם . כל זאת, מבלי שהמפגש ביני לבין ההורים מחסיר משהו מהמפגש עם הילד . הטיפול הזה התרחש בשנות השמונים, כשהייתי יחסית בתחילת דרכי המקצועית . באותו זמן עוד למדתי במסגרת בית הספר לפסיכותרפיה וקיבלתי הדרכות אישיות . באותם ימים היו אצלי בטיפול ילדים רבים שהוריהם, כמו משה ומלכה, היו בני הדור השני לשואה . גם אני עצמי בת להורים ניצולי שואה . המפגשים ההם עם הילדים ועם הוריהם אפשרו לי להיכנס בעדינות אל תוך המקומות החתומים והאסורים בתוך משפחתי . עד אז, מתוך נאמנות להוריי, בכלל לא חשבתי על עצמי כעל 'דור שני', ולא התייחסתי לחוויות שעברו הוריי בזמן המלחמה ולאבדן...
אל הספר