שממנה לא התאושש . בזיכרונותיו מפולין הם היו יוצאים לפארק, משחקים ומרבים לטייל . לעומת זאת בארץ אביו חוזר מהעבודה סגור, שקוע בחרדות כלכליות ולא מרבה בדיבור . את אמו תיאר משה כאישה דאגנית, שהייתה מציפה אותו בחרדותיה . היא דאגה שמא לא אכל מספיק, המתינה לו ליד החלון שיחזור הביתה, חששה מכל מחלה והצטננות קלה, עד כי לפעמים היה משה מפסיק אותה בקוצר רוח, ואז מרגיש אשמה כבדה כלפיה . "בסך הכול היא רצתה את טובתי," אמר . ניכר בו הרצון לפתוח במפגשים את מה שהתחולל בזמן העלייה לארץ ובשנים הראשונות כאן, כהזדמנות לדבר עם בן אדם נוסף מלבד מלכה על התחושות הקשות האלה . הוא הרגיש שאני יכולה להקשיב לכאב הזה בלי לשפוט אותו ואת הוריו . משה החל לשתף בפערים בתוך חייו הוא . משפחתו הייתה ענייה והם חיו בדוחק . הוא היה "ילד טוב", עזר בעבודות הבית, לא נפגש עם חברים ונשאר שעות רבות בחברת הוריו – לעולם לא הרגיז אותם וביקש כל העת ש"הכול יהיה בסדר" . הוא גדל כילד ביישן וסגור . בבגרותו קידם את עצמו, למד באוניברסיטה, הצטיין, ובגיל צעיר התחיל לפרנס את עצמו ואת הוריו . הוא טיפל בהם במסירות, וכשעזב את הבית בגיל מבוגר ביקר אצל...
אל הספר