189 מלחמת האזרחים והשיקום המערבי של אמריקה הלך ונעלם . אבל דוחק מכל היה הדחף לצאת אל העולם אחרי ארבע שנים של מחסור ושפיכות דמים, למצות את החיים ולחגוג אותם . “אתם, האמריקנים ! אתם הבדואים האמיתיים ! ” אמר שר החוץ של מצרים נוּבּאר פאשה להנרי מ’ פילד, כתב ממסצ’וסטס, בשנת 1878 . האמריקנים יכלו להשביע את תאוות הנדודים שלהם בשיטוטים במזרח התיכון, אבל עדיין נשקפה סכנה לבריאותם, אם לא לחייהם . התיירים עדיין היו מטרה מפתה לשודדי דרכים ; עדיין המליצו לאמריקנים להעסיק שומרי ראש ולשאת נשק אישי וסכינים . ניו יורקי אחד, קליין שמו, התעלם מן ההמלצה הזאת וניסה לחצות את הירדן לבדו, אבל בדואים חמושים כפו עליו לשלם “דמי ליווי” בסך שבעת אלפים דולר, הון עתק ב- 1878 . בייחוד הייתה הנסיעה מסוכנת לנשים, שאם נסעו לבדן ובפנים גלויות, הרגישו שהן נתונות בסכנת תקיפה מינית מצד הסביבה . השחקנית הידועה רוז אֵייטינג’, שסיירה בכל רחבי המזרח התיכון בשנות השישים, התרעמה על הכורח לכסות את ראשה בכל פעם שהיא יוצאת אל הרחוב, או לארגן לה ליווי גברי, מנהגים שהיו בעיניה “מעצבנים מאוד לאישה אמריקנית . . . שרגילה לצאת ולבוא כרצונ...
אל הספר