פרק א: סכנה קטלנית ומשפילה

16 עוצמה, אמונה ודמיון מקומיים שמחו להחליף צלפים, צימוקים, תאנים ומעדנים מזרחיים אחרים תמורת סחורות מן העולם החדש, כגון עץ לבניין, טבק וסוכר . מסחר ער ורווחי ביותר היה יצוא חביות רום “בוסטוני משובח”, שייצרו צאצאיהם של הפוריטנים מניו אינגלנד, תמורת חביות של אופיום טורקי שבני המושבות היו משיטים לקנטון שבסין או מייבאים לארצם לצרכים רפואיים . עד שנות השבעים של המאה השמונה-עשרה יועדה כחמישית מן היצוא השנתי של המושבות לנמלי הים התיכון ונישאה בבטניהן של כמאה אוניות אמריקניות . “הפליגו לאן שתפליגו”, רטן סוחר בריטי אחד, “כמעט אין נמל קטן . . . שלא תמצאו בו ינקי . . . מנהל משא 1 ומתן קשוח עם הילידים” . לפני המהפכה, הסכנה הממשית היחידה לסחרהּ החיוני עם ארצות הים התיכון נשקפה לאמריקה מן המזרח התיכון . שודדי ים דוברי ערבית שכינו את עצמם ‘מוּג’אהדין’ — לוחמי ג’יהאד — היו תוקפים ספינות מערביות, שודדים את מטענן ומוכרים את צוותיהן לעבדות . השודדים האלה ( corsairs , בלשונם של האמריקנים באותה תקופה ) היו יוצאים מנמלי האימפריה העצמאית של מרוקו ומן העוצרויות העות’מאניות העצמאיות למחצה טריפולי, תוניס ואלג’י...  אל הספר
הוצאת שלם