242 שנים� אני זוכר שחששתי להדליק את הטלוויזיה ולהקשיב לתחזית מזג האוויר שמא אשתגע סופית� אני לא בטוח איזה חלקים בארצות הברית חוו את הסופה הזו בצורה הקשה ביותר, אבל למרות שהאמנתי בליבי שזו הייתה ניו ג׳רזי האהובה שלנו, אני די בטוח שזו הייתה מינסוטה� למעשה, אני בטוח שזו הייתה מינסוטה� אניינט הרפר, אחת מחברותיי הטובות ( וכשאני אומר חברה טובה זה ברמה של לחלוק דאודורנט בטיולי שטח ) ואחת הסופרות הטובות על פני כדור הארץ, מתגוררת בניו יורק� חלקנו סיפורי מלחמה כשדיברנו על עוצמת הפגיעה של הסופה בכל אחת מהערים בהן התגוררנו כשלפתע אמרה לי : ״מייק, אני שרדתי טיול שטח ארוך ביערות מינסוטה��� בינואר� היינו שקועים בשלג שמגיע עד המותניים כשבידנו רק מצפן, כמה גפרורים ושקית גרנולה� החורף לא יכול עלי״� אניינט המשיכה וסיפרה לי את הסיפור הקורע על מחנה חורף בשם וויג׳יוואגן, ליד מינסוטה שבו השתתפה כשהייתה בת 13 � ״זה היה מגוחך — היינו קבוצה של בני נוער עירוניים שנשלחו למחנה בצפון המדינה בתקופה הכי קרה של השנה� לא הרשו לנו לסגור את הדלת היחידה שמובילה לשירותים, שגם ככה הוחזקו באמצעות סרט הדבקה� אם רצית לשירותים,...
אל הספר