חפירה וחציבה בעולמו של רש " י מול הרשב " א ובלשנות וחטטנות חיובית ברזיה של מילה . בתחומנו, העין מובילה לרגש, לחלקיו האחרים של אפרכסת המח ולתחביר הנוצר מ " יפה תמונה אחת מאלף מלים " . המילה הפכה לקו, הקו תחם מסגרת, שהעלתה נפח, דמות, צורה . זו קיבלה פטינה, הופחו בה חיים, שלד הפך לפרויקט . חרף זאת, המאפיין העיקרי של האדריכל בן תקופתנו, היא האמירה המלווה את המעשה . יש שמילתם אומנותם, ואחרים שאומנותם מדברת . תיאוריות אדריכליות מוגבלות על – ידי בעיה מרכזית — אם אחת נכונה, השאר מוטעות . אדריכלות ומקום מחוברים בקשר של תופעות ותחושות . הבסיס האדריכלי הוא חיבור אורגני בין צורה לקונספט . אם הרעיון נתפש כהבנה חיצונית והניסיון החושי כפנימית — הרי במעשה הבניה הם מתאחדים לסידור החלל . ההתנסות בריק, באין, בחידלון, שונה מול היפוכו : היש, המלא, השבע . במקביל - גישות הקשורות בעיצוב חופשי, חסר כוון, חסר כח כבד . או קריאת תיגר לקו הישר ולזווית הישרה . גישות אלו מביאות אותנו למצב חדש — בו נמצא מולנו את ה " קוראים " אותנו, ה " קוראים " לנו, ה " סופרים אותנו " — בעלי שאר רוח וקומה, שיהיו מסוגלים להתמודד עם רע...
אל הספר