רגעים אנושיים מקליניקה דיגיטלית 217 לעזרתך,״ והוא שוב מרים מבט ומפנה את מכשיר הטלפון לעברי, ואני מתחילה להבין את רוח הדברים, ״אני לא יודע איך לנסח את הגעגוע שלי . ״ יש משהו נוגע ללב בבקשה הזאת ממי שניסוחו רהוט ובהיר ומילותיו נאמרות בקפידה ובדיוק . ״אנחנו מתכתבים על הכול, מקליטים הודעות, שולחים תמונות, מתעדכנים ומתייעצים . אבל בכל פעם שאני רוצה להגיד לה שאני מתגעגע,״ הוא נעצר שנייה כמו לדייק את המילים, "בכל פעם שאני מנסה להעביר לה תחושת געגוע שאני חווה, רגעים שבהם היא חסרה לי ואני תוהה מה שלום הילדה שלי, אני לא מצליח לכתוב אותם באופן שישקף בצורה מדויקת את התחושה הזאת . ״ אני מקשיבה ומניחה שמבטי תוהה מה מתפספס ברגע הזה של התקשורת . ״כבר ניסיתי לשלוח אימוג׳ים מתאימים, תמונות שיביעו קרבה וגעגוע, אפילו תמונות שלנו מהילדות . אבל משהו בשיח הרציף לא מאפשר לי להביע את הגעגוע . ״ ״אחרי כל כך הרבה ימים בחו״ל, כשאתם נפגשים, אתה מצליח להסביר לה כמה היא חסרה לך ? ״ אני מתעניינת . ״לא ממש, כי גם כשאני לא בארץ הקשר הרציף נשמר, אנחנו מדברים ומתכתבים כאילו אין מרחק ממשי . ״ בחדר משתרר כובד מסוים, אני מב...
אל הספר