דפנה ליבר 170 לאחר שסקרנו את היבטי הזמן והמרחב, ארצה להתייחס למושג המשלים, הזיכרון . אם הזמן והמרחב הם נתונים חיצוניים לנו, מושג הזיכרון הוא פרטי, תודעתי . ממד הזיכרון מביא בחשבון מעצם קיומו את ממד הזמן בניסיון לזכור, או לשכוח, התרחשויות בציר הזמן . את הניסיון להמשיג את הזיכרון אפשר לשייך חזרה לסיפורי האלים, ולתאר את מנמוסינה, אחותו של כרונוס, אל הזמן, שאותו הזכרתי בפרק על הזמן . מנמוסינה ממונה על זיכרון חוקי היקום וסדריו, מעגל החיים ואופן החיים הרצוי, היא גם האם של המוזות . אלת הזיכרון חברה לזאוס, ומהם נוצרו תשע המוזות שתפקידן להשכיח את קשיי החיים והסבל הכרוך בהם . המיתולוגיה ממשיכה ומספרת שבבוא יומו של כל אחד, תתאפשר לו הבחירה בין השתייה מנהר הזיכרון לשתייה ממימי נהר השכחה . נהר השכחה מאפשר לשותה ממנו מחיקה של כאבי החיים, אך גם של תהליכי הלמידה והפקת הלקחים, אך מי שיבחר לשתות ממימי נהר הזיכרון יזכה במנוחה ובשלווה . כבר בתיאור המיתולוגי בולט תפקידו הכפול של הזיכרון כמי שנושא את יכולת הלמידה והפקת הלקחים, ובו זמנית נושא את הכאב, הסבל והגעגוע . הרצון לאחוז בזיכרון חזק לא פחות מהרצון למח...
אל הספר