142 אייל דותן בדבר . אך האם זה נכון ? נדז'ה האישה מקרינה על נדז'ה הטקסט . קו נרטיבי ברור אין בו . השליש הראשון של הספר עוסק בכמה עקרונות סוריאליסטיים שברטון מהרהר לגביהם, השליש האמצעי מספר על פרשת האהבים שלו עם נדז'ה שאותה פגש ברחוב והתחיל איתה, והשניים ניהלו רומן שנמשך עשרה ימים, והשליש האחרון מספר על הזמן שלאחר הפרידה, כשהיא למעשה נעלמה, והכותב מהרהר בהיעדרותה ועד כמה מצב זה עדיף מבחינת כוח הדמיון על מציאותה . בהמשך מסתבר שנדז׳ה מאושפזת בבית משוגעים . "אין זה עיסוק השווה לכל נפש לטבול במרחץ ההמון : היכולת להתענג על האספסוף אמנות היא לכל דבר", כותב בודלר ונראה כי ברטון 144 זוהי התבוננות במודל של חיים אבודיםמחרה מחזיק אחריו . אך לא חסרי עניין . הספר אישי מאוד, מלא בשמות, באזכורים של אנשים, אמנים ומאורעות חברתיים . משובצים בו תצלומים של אנשים ומקומות, איורים של נדז'ה, ציורים של חבריו . הוא כתוב במעט רגש, מתוך ריחוק של התבוננות קפדנית המבקשת להתקרב בצורה אינטלקטואלית, לא רגשית . הכתוב קופץ מעניין לעניין, ומאסוציאציה לאסוציאציה . אין זו כמובן כתיבה אוטומטית, אך הרושם לעיתים לא רחוק ממנה ....
אל הספר