104 מנשה כהן הוא אינו יודע איך להיות בדו-קיום אמיתי עם אחרים ולקיים עימם קשר של שוויון והדדיות . הוא מתרחק ומתקרב, מרחיק ומקרב בהתאם לצרכים פנימיים שלו ודואג להשליט את הנרטיב שלו על יחסיו עם אחרים . שליטה מתמדת מאפשרת לו להרגיש בטוח, בידיעה שחייו בעיקרון, מתנהלים כרצונו והקרובים לו עומדים בציפיות שלו . הוא פונה לאחר כדי לשרוד ולהציל את עצמו מריקנות וחדלון, ומדלג על המורכבות והמחויבות ביצירה ובנייה של יחסים עם האחר, על ידי התמזגות סימביוטית עימו, או על ידי שמירת מרחק והסתגרות . הוא משתמש בכל הסובבים כדי להנכיח את עצמו במאמץ לשמר תחושת יציבות בעצמי השביר שלו . כדי להעצים את היותו מיוחד, הוא מוצא פגמים באחרים ומבקר אותם, כי זה מבדיל אותו מאלו שיש להם פגמים, ומבטיח בכך את מעמדו ועליונותו ( שם : 175 ) . ובכל זאת, איך מתחוללת ההיקסמות מהנרקיסיסט ? כתשובה חלקית אציג את המאמר שלי "המקרה של דוריאן גריי" ( מופיע גם כפרק בספרי ) . בספרו של אוסקר ויילד מדובר על מפגש גורלי בין דוריאן הצעיר, היפה והמושלם ובין הצייר שמצייר אותו - הלורד הנרי, שמהלל אותו והופך להיות מנטור שלו - וגם סיביל, שחקנית צעירה,...
אל הספר