42 מנשה כהן עם הילד או הילדה שלו, ומרגע שמתקבע הסטטוס הזה לא ניתן לשנות אותו מבחינת ההורה, ולרוע המזל הוא גם אינו משתנה אצל הילדים, שנשארים מזוהים עם התפקידים הפסיכולוגיים והזהות שקיבלו בילדותם . לאחר שדפוסים אלו משתרשים, הם מעצבים את האישיות ואורח החיים שהתפתח עם חלקי עצמי מופרדים מהנפש : "הילד" לעולם לא יגדל, "הלא-שייך" ייאבק כל חייו להשתייך וליצור קשר וחווה אכזבה כל פעם מחדש, ו"הילד ההורי" לא יממש הרבה מהאיכויות הטבעיות שלו בתהליך התפתחותי תקין שבו מתרחש מעבר מתפקיד של ילד למתבגר ולבוגר . נושאים אלו מוכרים בתפיסה המערכתית, אך לפעמים התפקיד ההורי מוענק לילד במודע ובמוצהר . במצב זה, לדוגמה, האם מחליטה שהבת שלה היא האימא שלה, ולכן, מתוקף זה היא לעולם ועד חייבת לספק לה שירות, דאגה וכל דבר שתצטרך ממנה, כלומר, מה שילדה צריכה מאימהּ . הילדה נכנסת בעל כורחה לתפקיד הזה מוקדם בחייה, ועוברת חניכה למחיקת תפקיד הילדה ותרגול תפקיד השירות לאם באמצעות חיזוקים חיוביים ושלילים, שמלמדים אותה איך להיות ואיך לא להיות, וכך דרך מסרים חוזרים היא מתקבעת בתפקיד הזה . בדרך זו היא אינה לומדת לראות ולהכיר את עצ...
אל הספר