יסודות החשיבה הפסיכואנליטית 61 במשמעותו של הדחף, בראשוניותו כדחף עצמאי ובשאלה עד כמה הוא מאפשר פורקן ליבידינלי אקסטטי . מצד אחד, משתמע מדבריו של פרויד שדחף החקירה הוא בעל מטרה משל עצמו, שאינה תלויה במטרתם של הדחפים המיניים . הוא מודה שידוע אך מעט על מבנה האישיות שבבסיסו של "צימאון הדעת" הדחפי, אך כהסבר לדומיננטיות שלו מציע ש"תחילה נסתייע אותו דחף לשם התעצמותו בדחפי המין" ( שם : ,122 ההדגשה שלי ) . כך נוצרת באדם היכולת "להשקיע במחקר אותה תאווה ומסירות שזולתו משקיע באהבה ; הוא מסוגל אולי לחקור תחת לאהוב" ( שם ) . ניתן להסיק מההצעה שהדחף המיני מחזק את הדחף לדעת, שאכן אלו שני דחפים עצמאיים . מנגד, פרויד אומר גם דברים סותרים, שקושרים במישרין בין התאווה לדעת לבין סקרנות ומקורה הילדי והמיני של הסקרנות — המשאלה האנוכית למנוע את הולדתם של אחאים עתידיים ( 5091ב : 63 ) . בין שדחף החקירה הוא דחף ראשוני ובין לאו, ישנה שאלה נוספת — מהם סוגי התהליכים שמקבלים ביטוי כשהדחף מקבל ביטוי . גם כאן פוסח פרויד על שתי הסעיפים, וזאת על שני מישורים . על מישור אחד הוא עובר מהשקפה שמתחולל ניתוק רגשי חיובי ממיניות,...
אל הספר