ערן אביב 266 משתמשות באותם אמצעים של פחד ותקווה כדי לשלוט באדם ולהעניק לו משמעות בדיונית באמצעות ערכים עליונים ומוחלטים . בדומה למוסר, גם המניע של הדת הוא לשמר תרבות עדרית שניתנת לפיקוח, אך של כוהני הדת . אלא, שהמוסר צמח מאלו שהתאכזבו מהדת אך נשאר בהם אותו יצר פחדני למצוא ודאות, ואותו יצר עדרי שנועד לפקח על האדם כעוד בהמה בשורת העדר . הביקורת הניטשיאנית אינה פוסקת כאן . הוא מאשים את הפילוסופים המודרניים שלא הצליחו להיפטר מהדת, אפילו הספקניים שביניהם כמו יום ובייקון, שאותם האשים שלא הצליחו לטפס אל מעבר לספקנות האפיסטמולוגית ונשארו מאמינים אדוקים בנצרות משום היותם קודרים, חושניים ואכזריים . הם מעולם לא העמיקו בפילוסופיה ביתר שאת, מכיוון שאין בהם את הרוחניות הדרושה לכך . לכן הנצרות הייתה נחוצה להם ולשאר הפילוסופים האנגלים יותר מאשר לגרמנים ( מ . ט . ר . 252 ) . כשניטשה מדבר על שאר הפילוסופים האנגלים, הוא מציין גם את הובס ולוק, כשאת האחרון הוא מבזה במילותיו של שלינג : je meprise Locke ( אני בז ללוק, מ . ט . ר . שם ) . לפיכך ניטשה קובע שכל אלו ( הדת, המוסר והמדע ) “מתכונים שונים לאותו תבשיל...
אל הספר