4 מות האלוהים כבשורה אתית ניהיליסטית

ערן אביב 198 כפוי ושקרי, וכעת הוא משוחרר ורואה את המציאות באופן בהיר, מואר וטוב יותר . עליצות זו - מה טיבה ? - המאורע החדש הגדול ביותר - כי ה“אלוהים מת הוא“ [ . . . ] אולם בעיקרו של דבר ניתן לאמר : המאורע עצמו גדול מדי, רחוק מדי, ויותר מדי מעבר לכוח תפיסתם של הרבים [ . . . ] תוצאותיו ( של האירוע הגדול ) לגבינו, הפוכות הן ממה שאולי ניתן היה לצפות, לגמרי לא עצובות וקודרות, כי אם אדרבא, מעין סוג חדש וקשה‑לתיאור של אור, אושר, הקלה, עליצות, עידוד, דמדומי‑שחר [ . . . ] ואכן, אנו הפילוסופים ו'הרוחות החופשיים', בהגיע אלינו השמועה ש“האל הזקן מת“, מרגישים עצמנו כמו נגהו עלינו דמדומי‑שחר חדש : אותה שעה ליבנו עולה על גדותיו משפע התודה, הפליאה, הניחוש, הציפייה - סוף סוף שוב נראה לנו האופק משוחרר, גם אם אינו בהיר, סוף סוף רשאיות ספינות להפליג שוב, להפליג לקראת כל סכנה, ומותרת לו לאיש‑ההכרה כל העזה . הים, הים שלנו, הנה הוא משתרע לפנינו פתוח, ואולי לא היה עוד מעולם “ים פתוח“ כל כך ( מ . ע . 343 הסוגריים תוספת שלי ) . כאמור, “מות האלוהים“ הוא המאורע הגדול והחשוב ביותר עבור האדם ( מ . ע . שם ) , מכיוון ...  אל הספר
רסלינג