75 חלק זה מציג את הספקנות הניטשיאנית המושפעת מהתוצאה הספקנית בפילוסופיה היומיאנית . הספקנות עבור יום היא תוצאה של מחקרו, ועבור ניטשה היא כלי ביקורתי שמבוסס על הסכמתו עם הנימוקים שהעמיד יום לאותה תוצאה הספקנית . ניטשה חושף מניעים פסיכולוגיים עמוקים ונוספים על אלו שיום העמיד ( יום שם דגש על כוחו של ההרגל, ואילו ניטשה הוסיף את הפחד, האימה והתקווה ) , ומניעים את האדם לתת הצדקות אפיסטמולוגיות בבחינת ודאות מוחלטת, אף על פי שאין לו שום נימוק לכך, ואין ברשותו את הכלים למצוא ודאות לגבי שום דבר . נוסף על כך, נראה את עמדתו הדו‑‑ערכית של ניטשה בנוגע להכרה, ומדוע היא מועילה לחיים אף על פי שכל הנחות היסוד שלה מתבססות על טעויות עבר וטעויות פסיכולוגיות . אין זה אומר שנובע מכך שטענות שמבוססות על הנחות יסוד שגויות הן שקריות, אלא שניטשה מעוניין לחשוף את המניעים המעוותים ( היסטוריים ופסיכולוגיים ) לאותן הנחות יסוד שגויות של כל תורת הכרה, ולטעון שמכיוון שהמניעים הם ערן אביב 76 מעוותים, הם אינם יכולים לגזור אמת . לכן בחירתי במילים “הנחות יסוד“ איננה מקרה, כפי שיתברר . ניטשה חושף הנחות יסוד אלו, ומראה מדוע א...
אל הספר