גדעון ביגר 126 כמקובל, לבין אי‑‑רצונן של מדינות ערב להגיע להסכם כלשהו שתהיה בו הכרה מדינית בתוצאות המלחמה . לכן נקבעו קווי שביתת הנשק, שהם שלב מעבר בין קווי הפסקת אש לקווי הסכם שלום . קווי שביתת נשק נקבעו באותה תקופה גם בין הודו לפקיסטן באזור קשמיר, שבו לחמו שתי המדינות זו בזו . שנים אחדות לאחר מכן, לאחר מלחמת קוריאה שהתחוללה בשנים 1950 ‑ ,1953 נקבע קו שביתת נשק בין קוריאה הצפונית לקוריאה הדרומית . שני קווים אלה מתקיימים עד היום, ואינם קווי גבול בין‑‑לאומיים . הסכמי שביתת הנשק נחתמו בנפרד בין מדינת ישראל למצרים ( בפברואר 1949 ) , ללבנון ( במרץ 1949 ) , לעבר הירדן ( באפריל 1949 ) , ולבסוף גם בין מדינת ישראל לסוריה ( ביולי 1949 ) . ההסכמים התבססו על קווי הפסקת האש והותאמו להישגים המדיניים של כל מדינה ומדינה . אף על פי שעיראק הייתה שותפה פעילה במלחמה נגד ישראל, צבאה עזב את הזירה לפני חתימת הסכמי שביתת הנשק בלי שנחתם כל הסכם בינה לבין מדינת ישראל . את האחיזה בשטחים שהיו בידיו, בעיקר באזור שומרון, העביר הצבא העיראקי לצבא עבר הירדן . הסכם שביתת הנשק עם מצרים ויצירת רצועת עזה הסכם שביתת הנשק ...
אל הספר