סיפורי התיאטרון שלי 180 אומנותי לתיאטרון, כשכל השחקנים מסתכלים עלי במבט מחייב עם ניצוץ ממזרי כאומרים : "נראה אותך . . . " לא היתה לי שום דרך להתחמק . במקרים כאלה ההירתמות לפרטים המעשיים מדחיקה את הפאניקה . המלבישות הביאו לי במרוצה את התלבושת של עזרא — פיג'מה, חלוק ומצנפת ראש . למרבה הפלא, למרות הפער הבולט בין משמני ובין ממדיו של עזרא החטוב והצנוע בקומתו, התלבושת התלבשה עלי ככפפה על יד . למזלי ולמזל הקהל, דמות הסבא פפינו היא דמנטית ומובלת בכיסא גלגלים על ידי אחד מצעירי המשפחה . כך שמבחינת המיזנסצנה, היה סיכוי שהשיוט שלי על הבמה יזרום כהלכה . כשכיסא הגלגלים חצה את הכניסה לבמה, ראיתי באור הזרקורים הבוהק והמסנוור את ענת וקסמן, יורם חטב, יצחק חזקיה ועוד כעשרה שחקנים בוחנים אותי ואורבים למוצא פי בעיניים בורקות משעשוע מרושע . כשנכנסתי-הוכנסתי לבמה, עטפה אותי טמפרטורה מסוג אחר, חום ארוטי ממש, שנוצר ממבטי השחקנים הלוהטים ומחום הזרקורים . תחושה שלעולם לא אשכח . הלכתי וגמעתי את המערכה הראשונה . בינתיים סיים עזרא את ההצגה שלו ברחובות וטס, כל עוד רוחו בו, אל מאחורי הקלעים של ההצגה . מתוך אחריות ורג...
אל הספר