מנהל אומנותי ל התיאארו הבאמרי — לללייליעמ 143 סגר את החלון, המריא במהירות ונעלם . נשארתי עם עצמי, עלוב ומוכה שבעתיים . לא רק שקיבלתי היום ביקורת קטסטרופלית, עכשיו גם הנהיגה שלי . . . אכפת לי מביקורת . מאוד . קודם כול, מה הציון שלי במבחן ? אבל יותר מזה, ביקורת, בזמנו לפחות, השפיעה על הקהל . הדבר השני שחיפשתי בביקורת ( אחרי מה שכתבו עלי ) היה מה נכתב על השחקנים . היה חשוב לי שלא יפגעו בהם . לא רק מאהבתי אליהם, אלא גם מכיוון שהם האמיצים שצריכים לעלות למחרת על הבמה עם רוח מעודדת וחדוות משחק, מבחינתם כל הצגה היא פרמיירה . שמעון פינקל, שהיה המנהל האומנותי של הבימה בתקופה שאני הייתי במאי בית, היה נוהג לומר לי : "אני לא קורא ביקורות . . . אהה . . . שנים כבר . עכשיו תגיד לי, איך ההנדלזלץ הזה, איך הוא מעז לכתוב שהמחזה לא טוב ? " פינקל הפגין, כביכול, אדישות כלפי הביקורת, אך לא הצליח להסתיר שקרא אותה בעיון רב . לפעמים, בדיעבד, אני מסכים עם הביקורת . יש פעמים שבהן יכולתי בעצמי לכתוב ביקורת מחמירה יותר . לפעמים גם למדתי ממנה משהו על עצמי, על טעויותי, כישרונותי ומגבלותי . שלא יהיה ספק, אני מאוד אוהב ...
אל הספר