מנהל אומנותי ל התיאארו הבאמרי — לללייליעמ 117 בשלוש דמויות : נעמי המטפלת, ולצדה רוני ומאיה, עולות בשלווה בין עצי השדרה לכיוון ביתנו . פניהן היו מוכתמות באדום, בצהוב ובשחור . נחרדתי, אבל כשהתקרבתי הבנתי — היום פורים . הן נצבעו לכבוד החג . חיבקתי אותן כפי שלא חיבקתי מעולם . התברר שבדרך מגן הילדים, במסלול השגרתי ברחוב קינג ג'ורג', נעמי רצתה להנציח את היצירה הפורימית האבסטרקטית על פרצופן כפי שעוצבה בגן הילדים לכבוד החג, ונכנסה לצלמנייה הקטנטונת, כמה חנויות לפני פינת קינג ג'ורג' ושדרות בן ציון . ואז, בעודן בצלמנייה, אירע הפיצוץ שהרעיד את העיר . התשוקה להנציח את הרגע הצילה חיים . אחרת, חלילה, היו השתיים רוכבות על הסוס החשמלי הדוהר בשקל, במתחם משחקי הילדים בסנטר, לך תדע לאן . . . גם בתוך הכאוס הזה לא הרשיתי לעצמי לשכוח שבשעה שש מתקיימת ישיבת מועצת הנאמנות של הקאמרי, האמורה להחליט על המשך כהונתי כמנהל אומנותי לשלוש השנים הבאות . צעדתי לכיוון בניין העירייה עם חולצה רעננה, מסורק למשעי, לישיבת ההכתרה . הגעתי לבניין, עליתי לחדר הישיבות בקומה ה- 12 ומצאתי אותו ריק וחשוך . מה באמת חשבתי לעצמי ? עם כ...
אל הספר