סיפורי התיאטרון שלי 46 ההצגה הבלתי נשכחת קיבלה את השראתה, בין השאר, מה"פקינג אופרה", שהיא תיאטרון קרקס פיוטי מוזיקלי, עטור תרגילי אקרובטיקה וקסם . תיאטרון משוחרר מכבלי הגרוויטציה . ראיתי אותו מדריך את השחקנים, לוחש באוזניו של שחקן אחד נתון מסוים, חוצה את הבמה לשחקנית אחרת ולוחש, לאוזנה בלבד, נתון הפוך, ואז צועד אחורה ושולח אותם אל הזירה להתגוששות בין הנתונים ובין הדמויות . רוח של שמחת משחק ילדים . כך הצליח ברוק להצית את התמונה וגרם לה לחיות . במשך החזרה צפה ברוק בשחקניו ומולל את רצפת התפאורה שהיתה מרופדת בספוג דחוס, המאפשר לשחקנים נפילות בטוחות ללא פגע והגשמת הפיזיות האקרובטית, שאפיינה את ההצגה . ( את רעיון רצפת הבמה המרופדת אימצתי אחר כך בהצגות "משרתם של שני אדונים" ו"כטוב בעיניכם" ) . בוקר החזרה הגנרלית הגיע . בערב עמדה ההצגה להיפתח לקהל הרחב . כל הכרטיסים נמכרו . החזרה התחילה, האולם היה ריק מקהל, אור חזק עלה והציף את הבמה הלבנה . פאק, שד היער, שהופיע ישוב על מין קפיץ ארוך שתלוי מהתקרה, נתקע פתאום בקיר הצדדי . "פרח הפלאים" של פאק, הנוסך "טירוף של אהבה", שבהפקה זו עוצב כצלוחית זכוכית ...
אל הספר